האם מותר לעורך דין לקבל דמי הפניה מעורך דין אחר?
עודכן 20 ביולי 2026
זו השאלה שנשאלת ברגע שהעברת תיק אמיתית נשקלת: האם מותר לי בכלל לקבל (או לשלם) דמי הפניה, או שאני נכנס לאזור אפור אתי? התשובה ברורה יותר משנדמה - יש קו חד בין מה שמותר למה שאסור, והוא עובר בין ״עורך דין לעורך דין״ ל״עורך דין למי שאינו עורך דין״.
מה מותר: חלוקת שכר טרחה בין עורכי דין (כלל 30)
חלוקת שכר טרחה בין שני עורכי דין בגין הפניית תיק היא מותרת. כלל 30 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) קובע שעורך דין המעביר עניין לטיפול חברו אינו זכאי לחלק בשכר הטרחה - אלא אם הוסכם על כך במפורש. כלומר: ההסכמה המפורשת היא התנאי, לא המכשול. משהוסכם בכתב, שכר ההפניה (״השליש״) לגיטימי לחלוטין.
מה אסור: תשלום דמי תיווך למי שאינו עורך דין
כאן עובר הקו. עורך דין אינו רשאי לחלוק שכר טרחה, או לשלם דמי תיווך, למי שאינו עורך דין - מתווך, גורם מפנה מסחרי, או פלטפורמה שגובה אחוז מהתיק. האיסור נועד לשמור על עצמאות שיקול הדעת המקצועי ולמנוע מצב שבו לקוח מנותב לפי תמריץ כספי ולא לפי טובתו. זו גם הסיבה שההבחנה חשובה: שכר הפניה בין שני עורכי דין הוא מותר ומוסדר, ותשלום דמי תיווך למי שאינו עורך דין אסור.
ההבחנה המעשית: הכסף עובר בין שני עורכי דין בעלי רישיון בתוקף = מותר בהסכמה. הכסף, או אחוז מהתיק, מגיע לגורם שאינו עורך דין = אסור.
פלטפורמות: דמי מנוי מול אחוז מהתיק
מכאן נגזרת השאלה על פלטפורמות. אם פלטפורמה שמחברת בין עורכי דין הייתה גובה אחוז משכר הטרחה, היא הייתה נכנסת לאותו צד אסור - נטילת חלק בשכר הטרחה על ידי גורם שאינו עורך דין. לעומת זאת, מודל שבו הפלטפורמה גובה דמי מנוי קבועים בלבד, אינה צד להסכם בין עורכי הדין ואינה נוטלת אחוז כלשהו משכר הטרחה, שומר על חלוקת השכר בין עורכי הדין בלבד לפי כלל 30 ובכפוף להסכמת הלקוח. ההבחנה זהה לזו שבין שכר הפניה מותר לדמי תיווך אסורים - לפי מי מקבל אחוז מהתיק.
כלל 19 - איך מפרסמים תיק בלי להפר סודיות
עוד חשש נפוץ: אם אני מפרסם שיש לי תיק להעברה, האם אני חושף את הלקוח? כלל 19 מחייב שמירה על סודיות, ולכן פרסום להפניה חייב להיות אנונימי - תקציר ללא שם, ללא ת״ז וללא פרט מזהה. הפרטים המלאים נחשפים רק לעורך הדין שנבחר, ורק לאחר שהצהיר על היעדר ניגוד עניינים. כך הפרסום עצמו אינו מפר את חובת הסודיות.
הסכמת הלקוח - התנאי שמעל כולם
גם כשהכול מותר אתית בין עורכי הדין, ההעברה נעשית עבור הלקוח, ולכן דורשת את הסכמתו. הלקוח מאשר את זהות עורך הדין המקבל בשמו המלא. הסכמה זו היא חלק בלתי-נפרד מהסכם ההפניה, ותיעודה מגן על שני הצדדים.
איפה LegalexAi עומדת על הקו
LegalexAi תוכננה במכוון בצד המותר של כל אחד מהקווים האלה: דמי מנוי קבועים ו-0% משכר הטרחה, חלוקת שכר בין עורכי הדין בלבד בהסכם דיגיטלי לפי כלל 30, פרסום אנונימי לפי כלל 19, ותיעוד הסכמת הלקוח בכל העברה. זה לא ניסוח משפטי שהודבק בדיעבד - זה העיקרון שסביבו נבנה המוצר.
שאלות נפוצות
מותר לעורך דין לקבל דמי הפניה מעורך דין אחר?
כן, בהסכמה מפורשת. כלל 30 קובע שעורך דין המעביר עניין לחברו אינו זכאי לחלק בשכר הטרחה אלא אם הוסכם במפורש אחרת. משהוסכם בכתב - שכר ההפניה (״השליש״, דמי הפניה) מותר לחלוטין.
מה ההבדל בין שכר הפניה מותר ל״דמי תיווך״ אסורים?
הזהות של מקבל הכסף. חלוקת שכר טרחה בין שני עורכי דין בעלי רישיון היא מותרת בהסכמה. תשלום דמי תיווך או אחוז מהתיק למי שאינו עורך דין - מתווך, גורם מפנה מסחרי או פלטפורמה שגובה אחוז - אסור.
האם תשלום דמי מנוי לפלטפורמה נחשב חלוקת שכר טרחה אסורה?
לא, כשהפלטפורמה גובה סכום קבוע ואינה נוטלת אחוז משכר הטרחה. מנוי בתשלום קבוע שאינו צד להסכם ואינו נוטל חלק בשכר הטרחה שומר על חלוקת השכר בין עורכי הדין בלבד - להבדיל מגורם שאינו עורך דין שגובה אחוז מהתיק.
צריך את הסכמת הלקוח כדי לחלוק שכר טרחה?
כן. ההעברה נעשית עבור הלקוח, והוא מאשר את זהות עורך הדין המקבל בשמו המלא. הסכמת הלקוח היא תנאי, ותיעודה מגן על שני עורכי הדין.
פרסום תיקים חינם, לתמיד · לעורכי דין מאומתים בלבד