העברת תיקי בוררות וגישור במחוז צפון - בין עורכי דין, עם הסכם חתום

בוררות במחוז צפון מתחילה לרוב לא בחוק הבוררות אלא בתקנון של אגודה שיתופית. סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות מאפשר לאגודה לקבוע בתקנונה שסכסוך בינה לבין חבר, או בין חברים לבין עצמם, יובא בפני רשם האגודות השיתופיות - והרשם רשאי להכריע בעצמו או להעביר את הסכסוך לבורר, לרוב מי שבקיא בענייני אגודות. תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל״ב-1972, מסדירות את ההליך. זהו מסלול נפרד עם סדרי דין משלו, ומי שמנהל אותו כאילו הייתה זו בוררות מסחרית רגילה מגלה את הפער מהר מאוד.

במחוז שבו קיבוצים ומושבים הם עמוד השדרה של הכלכלה המקומית, המסלול הזה מייצר תיקים בלי סוף: שיוך דירות, פרישת חבר וחישוב זכויותיו, ענפי משק שהופרטו, מכסות מים וייצור, וחובות ותיקים שאיש לא רצה לפתוח. לצידם עומדים הסכסוכים החקלאיים הקלאסיים - מטעים ובתי אריזה מול סוחרים, רפתות מול מחלבות, מחלוקות על גבולות עיבוד. בגליל ובגולן נוספת שכבת התיירות: צימרים ואטרקציות שהוקמו בשותפויות משפחתיות ונפרדות בכאב.

באוכלוסייה הערבית והדרוזית במחוז יש מסורת ארוכה של יישוב סכסוכים בתוך הקהילה. ההסדר מושג לעיתים קרובות הרבה לפני שמישהו נכנס לחדר גישור פורמלי, והתפקיד שלכם הוא לתת לו תוקף משפטי שיחזיק - בין כהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ובין כפסק בוררות ניתן לאכיפה. הסדר שלא הולבש נכון חוזר כתביעה שנתיים אחר כך, וזו טעות שנעשית בעיקר על ידי מי שאינו מהאזור.

המרחקים כאן הם הגדולים בישראל. בית המשפט המחוזי בנצרת ובית הדין האזורי לעבודה בנצרת משרתים מחוז שנמתח עד קריית שמונה וצפת. הוסיפו לכך שבוררות חקלאית כמעט תמיד דורשת ביקור בשטח - רפת, מטע, בית אריזה, גבול חלקה - וקיבלתם יום עבודה שלם לכל דיון, למי שמגיע מהמרכז. שם החישוב מפסיק להשתלם. קולגה מקומי מכיר את הרשם, את הבוררים שממונים בפועל ואת המפה החברתית שבלעדיה אין הסדר. ההפניה אליו נרשמת ב-LegalexAi בהסכם חתום, כולל שכר ההפניה - מה שנהוג לכנות "השליש" - שנקבע בהסכמה, כי כלל 30 אינו קובע שיעור.