העברת תיקי הגירה ומעמד במחוז חיפה - בין עורכי דין, עם הסכם חתום

נמל פעיל מייצר תיקי מעמד שאינם קיימים במקומות אחרים. אנשי צוות שיורדים לחוף ונשארים, מלחים שהעסקתם הסתיימה באמצע, נוסעים סמויים שהתגלו בפריקה, והשאלה המעשית מי אחראי להחזרתם ומי נושא בעלות. אלה תיקים שמגיעים בהתראה של שעות, ולעיתים הצד שמשלם הוא סוכן האנייה או המבטח ולא האדם עצמו. במקביל, המפרץ התעשייתי, בתי הזיקוק והתעשייה הכימית מביאים מומחים מחו״ל באשרות עבודה ייעודיות - ותיק שנפתח כהסדרת אשרה למהנדס נגמר לא פעם כתיק ביקורת אכיפה מול המעסיק.

השכבה השנייה בחיפה אקדמית ורפואית. הטכניון ואוניברסיטת חיפה מביאים סטודנטים, דוקטורנטים וחוקרים מחו״ל שמעמדם קשור למוסד, והשאלה מה קורה בתום הלימודים חוזרת מדי שנה. רמב״ם והמערכת הרפואית באזור מוסיפים רופאים שהגיעו מחו״ל, ואיתם הצומת שבין הסדרת מעמד להסדרת רישוי. בקריות ובחדרה פועל ענף שלם של מטפלים סיעודיים זרים, שההיתר שלהם קשור למטופל מסוים - כשהמטופל נפטר, המעמד מתערער באותו יום, והמשפחה מגלה שהיא צד לתיק שלא ידעה על קיומו. ומוסדות דת בחיפה ובעכו מארחים מתנדבים מחו״ל לתקופות ארוכות, במעמד שמוסדר באשרות ייעודיות ולא במסלול העבודה הרגיל.

חיפה והקריות מחזיקות גם ריכוז גדול של עולים דוברי רוסית, ומשם מגיעים תיקי זכאות לפי חוק השבות: שאלות של דור שלישי, בני זוג, מסמכים ממדינות שהארכיונים בהן קשים להשגה, וסירובים שנשענים על אי-הוכחת יהדות. זה תחום שנשען על היכרות עם מסמכים לא פחות מאשר על פסיקה.

ההיבט הערכאתי הוא שמכריע את שאלת ההפניה. בית הדין לעררים בחיפה משרת את מחוז חיפה ואת הצפון גם יחד, ובית המשפט המחוזי בחיפה יושב כבית משפט לעניינים מנהליים. המשמעות המעשית: קולגה חיפאי שעוסק בתחום כבר מופיע ממילא גם בתיקים של נצרת, עכו וכרמיאל, וההפניה אליו אינה מוסיפה לו נסיעה אלא מצטרפת למסלול שהוא עושה בכל מקרה. כלל 30 מתיר את חלוקת שכר הטרחה בין עורכי דין ואינו קובע שיעור; שכר ההפניה (מה שנהוג לכנות "השליש") הוא נוהג מקובל בלשכה, והוא נגזר מהעבודה שכל צד משקיע בפועל. מעגנים אותו בהסכם החתום כדי שלא ייפתח מחדש בסוף התיק.