העברת תיקי חברות ותאגידים במחוז מרכז - בין עורכי דין, עם הסכם חתום

מחסן, מפעל קל, פרויקט מגורים - כך נראית הכלכלה של מחוז המרכז, וכך נראה גם פרופיל תיקי החברות בו. כמעט כל פרויקט בפתח תקווה, בראשון לציון או בנתניה מוחזק בחברה ייעודית שהוקמה עבורו, והסכסוכים נגזרים מכך: שותפים ליזמות שנחלקו על מפתח החלוקה, קבוצות רכישה, עסקאות קומבינציה, פינוי-בינוי ותמ״א שנתקעו בין הדיירים ליזם. וכשקבלן קורס, חדלות הפירעון של התאגיד נפגשת עם מאות רוכשים וערבויות חוק מכר - הליך אחד, במחוזי מרכז-לוד, שדורש נוכחות תכופה לאורך חודשים.

שכבה שנייה: עסקי משפחה בדור שני ושלישי. יבואנים, מפיצים, מפעלי מזון ובתי מלאכה שקמו סביב נמל התעופה ואזורי התעשייה הקלה, לרוב בלי הסכם בעלי מניות או עם הסכם שנוסח לפני עשורים. כשהמייסד נפטר, הסכסוך התאגידי הוא בפועל סכסוך ירושה המתנהל בשפה של חוק החברות - טענות קיפוח לפי סעיף 191, הערכות שווי נוגדות, דרישה להיפרדות. בשוליים יושבות אגודות שיתופיות ומושבים באזור רחובות, גדרה והשרון שנכסם המרכזי הפך לקרקע יקרה, על כל מה שנלווה לכך: הפרטה, שיוך, וחברות בת של אגודות.

ויש כאן מלכודת דיונית שכדאי להכיר לפני שמקבלים את התיק. אין במחוז המרכז בית דין אזורי לעבודה. סכסוך עם מנכ״ל שהוא גם בעל מניות מתפצל: העילה התאגידית נדונה במחוזי מרכז-לוד, ועילת יחסי העבודה נשמעת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. שני הרכבים, שני לוחות זמנים, ואסטרטגיה שחייבת להיות מתואמת ביניהם. הוסיפו לזה בתי משפט שלום מפוזרים בפתח תקווה, ראשון לציון, נתניה, רחובות, כפר סבא ורמלה, ותקבלו מחוז שבו דיון קצר עולה יום עבודה.

לכן ההפניה כאן היא החלטה כלכלית ולא הודאה בחולשה. קולגה מקומי שמנהל את שני המסלולים במקביל עושה זאת בעלות שלא תשחזרו מרחוק, ושכר ההפניה (מה שנהוג לכנות "השליש") מעוגן בהסכם עוד לפני שהחומר עובר אליו.