העברת תיקי לשון הרע במחוז מרכז - בין עורכי דין, עם הסכם חתום

מחוז מרכז אינו מקום אחד, וזו הנקודה הראשונה שצריך להפנים. בתי משפט השלום פרושים מנתניה וכפר סבא, דרך פתח תקווה וראשון לציון, ועד רמלה ורחובות; המחוזי יושב בלוד. שני תיקים ״במרכז״ יכולים להיות במרחק שעת נסיעה זה מזה. מי שמקבל תיק לפי שם המחוז ולא לפי שם בית המשפט מגלה את הפער ביום שנקבע דיון קדם משפט.

מה שמייצר כאן לשון הרע הוא הרקמה העירונית. אלה ערי לוויין בעיצומה של בנייה למגורים בהיקף ענק - שכונות חדשות, קבוצות רכישה, ועדי בתים, קבוצות ווטסאפ שכונתיות עם מאות חברים. פוסט אחד על קבלן, על יזם או על חבר ועד מגיע תוך דקות לכל מי שאמור לשלם לו. במקביל, לכל אחת מהערים האלה יש זירה פוליטית מקומית משלה, ומערכת בחירות מוניציפלית מייצרת גל פרסומים שבהם הגנת סעיף 15(4) - הבעת דעה על התנהגות נושא משרה ציבורית - נטענת כמעט תמיד. ובשכבה העסקית: מרכזי הלוגיסטיקה והתעשייה הקלה מייצרים תיקים שבהם הודעה בקבוצת ספקים בנוסח ״אל תעבדו איתו״ מוחקת חוזים. שם הנזק המיוחד ניתן להוכחה, והתיק שווה הרבה מעבר לתקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק שבסעיף 7א.

שתי מלכודות מקומיות. הראשונה: אין בדין הישראלי מנגנון מסודר לחשיפת זהותו של מפרסם אנונימי ברשת, ולכן בתיק שנולד בקבוצה שכונתית זיהוי הנתבע הוא הקרב הראשון וגם היקר. השנייה נוגעת לסמכות, והיא ייחודית למחוז הזה: אין במרכז בית דין אזורי לעבודה. תביעת לשון הרע בין מעסיק לעובד, שעילתה פרסום הקשור ליחסי העבודה, נופלת לסמכות בית הדין לפי סעיף 24(א)(1ד) - כלומר נשמעת בתל אביב. אותה אמירה בדיוק, בין שני עובדים שאין ביניהם יחסי מרות, נשארת בבית משפט השלום כאן. אותו משרד, אותה קבוצת ווטסאפ, שתי ערכאות בשני מחוזות.

לכן הקולגה ששווה להפנות אליו במחוז הזה הוא מי שיושב על בית המשפט הספציפי, מכיר את הזירה העירונית שממנה צמח הפרסום, ויודע להריץ במקביל הליך בתל אביב אם הסמכות דורשת. שכר ההפניה (מה שנהוג לכנות ״השליש״) הוא נוהג מקובל בלשכה ולא שיעור שקבוע בכלל 30, וכשהתיק מתפצל לשתי ערכאות כדאי שהחלוקה תיאמר במפורש. ב-LegalexAi ההסכם נחתם לפני העברת החומר.