העברת תיקי נזיקין ונזקי גוף במחוז דרום - בין עורכי דין, עם הסכם חתום

במחוז הדרום הכול מתנקז לבאר שבע - שם יושבים בית המשפט המחוזי ובית הדין האזורי לעבודה - ומשם המחוז ממשיך עוד הרבה. אשדוד ואשקלון בצפונו, קריית גת, דימונה וערד במרכזו, ואילת בקצה. בית משפט השלום באילת שייך למחוז הדרום, והוא כארבע שעות נסיעה מבאר שבע. דיון באילת אינו נסיעה של בוקר; הוא לינה או טיסה. תיק שסמכות המקום בו היא אילת צריך להיות מתומחר מול העובדה הזאת מהרגע הראשון, לא אחרי הדיון השני.

הפרופיל התעשייתי מזין את רוב תיקי הגוף. נמל אשדוד מייצר תאונות עבודה של פריקה, מכולות ועגורנים. נמל אשקלון, לעומת זאת, אינו נמל מכולות אלא מסוף הנפט של קצא"א ומזח לפריקת פחם עבור תחנת הכוח רוטנברג - ולכן מוסיף פגיעות מסוג אחר: תאונות במכליות דלק, חשיפה לחומרים מסוכנים ופריקת פחם. מפעלי ים המלח, רמת חובב והתעשייה הכימית מייצרים גם פגיעות חדות וגם תיקי חשיפה ארוכי טווח, שבהם הקשר הסיבתי ומועד גילוי הנזק הם עיקר ההתדיינות. אילת מייצרת קטגוריה משלה - צלילה, ספורט ימי, בריכות מלון וטרקטורונים - עם נפגעים שהגיעו מכל הארץ ומחו"ל, נתבעים שהם מפעילים ובתי מלון, וטפסי ויתור שצריך לדעת לתקוף. סורוקה הוא בית החולים הגדול לאוכלוסייה עצומה, ומכאן נפח תיקי הרשלנות הרפואית.

שני ערוצים כאן אינם ערוץ הנזיקין הרגיל, וכדאי לדעת זאת מראש. נפגע בשירות צבאי מטופל לפי חוק הנכים מול אגף השיקום במשרד הביטחון והוועדות הרפואיות שלו - מסלול נפרד מתביעה נזיקית נגד צד שלישי, והיחס בין השניים צריך להיות מנוהל ולא להתגלות באיחור. ובעוטף עזה, הכרה כנפגע פעולת איבה נעשית מול הביטוח הלאומי לפי חוק התגמולים, ולא בתביעה נזיקית. עורך דין שעובד בדרום מריץ את שני הערוצים כדבר שבשגרה.

לזה מתווספת הפזורה הבדואית: תובעים ללא תיעוד תעסוקתי מסודר, פשרות בעניינם של קטינים הטעונות אישור בית משפט, תאונות בכבישים הבין-עירוניים, וניהול בערבית. אתם מגיעים לתיק דרומי בדרך כלל בגלל פגיעה בשירות מילואים, תאונה בחופשה באילת או מעסיק ברמת חובב. בכל אחד מהמקרים האלה מה שאתם מעבירים לקולגה המקומי הוא בראש ובראשונה את הנסיעה, ושכר הפניה (מה שנהוג לכנות "השליש") מגלם גם אותה. זהו נוהג מקובל בלשכה ולא תעריף - כלל 30 אינו קובע שיעור - ולכן הוא נסגר בהסכם חתום בין שני הצדדים, מראש.