העברת תיקי רשלנות רפואית במחוז חיפה - בין עורכי דין, עם הסכם חתום

רמב"ם אינו רק בית החולים הגדול בחיפה. הוא מרכז ההפניה השלישוני של צפון הארץ כולו, והעובדה הזו מעצבת את תיקי הרשלנות הרפואית במחוז יותר מכל דבר אחר. מטופל שהתחיל במיון בנהריה, בעפולה או בטבריה, שעבר שם ייצוב או ניתוח ראשוני, ופונה לחיפה בשלב מאוחר יותר - מייצר תיק שבו האירוע נפרש על שני מוסדות, שני צוותים ולעיתים שני מחוזות שיפוט. השאלה המשפטית אינה רק אם הייתה רשלנות, אלא היכן היא נולדה: באבחון החסר בבית החולים המפנה, בעיכוב הפינוי, או בטיפול המקבל. התשובה קובעת את מי תובעים, את מי מצרפים, ולאיזו ערכאה מוגש כתב התביעה.

גם תמהיל הבעלויות מפוצל: רמב"ם ובני ציון ממשלתיים, הכרמל של כללית, הלל יפה בחדרה ממשלתי, ולצידם רפואה פרטית מקומית. מעל הכול עומד הפרופיל התעשייתי של המחוז. באזור שבו מפעלי כימיה, בתי זיקוק ומפרץ תעשייתי מעסיקים אוכלוסייה שלמה, תיקי איחור באבחון של מחלות ריאה ומחלות אונקולוגיות נדונים על רקע ויכוח ציבורי מתמשך על חשיפה סביבתית ותעסוקתית. זה מסבך את הקשר הסיבתי בדיוק בנקודה הכואבת: הנתבע יטען שהתוצאה נגזרה מהחשיפה ולא מהאיחור באבחון, ואתם זקוקים לחוות דעת שיודעת להפריד בין השניים ולעמוד על ההפרדה בחקירה.

וכאן הצרה המקומית האמיתית. הפקולטה לרפואה בטכניון ובתי החולים הגדולים במחוז הם אותו מעגל מקצועי. איתור מומחה בכיר שיסכים לחתום על חוות דעת נגד מוסד חיפאי, ולעמוד מאחוריה על דוכן העדים, אינו עניין טכני. קולגה שעובד במחוז יודע מי כותב, מי נמנע, ומי כבר נחקר בעבר על אותה סוגיה. הידע הזה לא כתוב בשום מאגר.

אם התיק נחת אצלכם מפני שהלקוח מועסק במפעל במפרץ, או מפני שקרוב משפחה פונה לרמב"ם מאירוע שהתחיל במקום אחר, שקלו העברה במקום ניהול מרחוק. הפניה לקולגה חיפאי בהסכם חתום ב-LegalexAi מקבעת מראש את שכר הפניה (מה שנהוג לכנות "השליש") וגם את חלוקת האחריות למימון חוות הדעת - הסעיף שעליו נשברות רוב השותפויות שנעשו בלחיצת יד.