העברת תיקי רשלנות רפואית במחוז צפון - בין עורכי דין, עם הסכם חתום

בפריפריה הצפונית הטענה המרכזית בתיק רשלנות רפואית לרוב אינה שהמנתח טעה, אלא שהמערכת הייתה רחוקה מדי או איטית מדי. בתי החולים הצפוניים - זיו בצפת, פוריה בטבריה, העמק בעפולה, המרכז הרפואי לגליל בנהריה - נותנים מענה רחב, אבל לא כל מערך משנה קיים בהם סביב השעון. מכאן שהעילות המובהקות של המחוז הן איחור בהפניה, איחור בפינוי, והחלטה להשאיר מטופל במקום במקום להעבירו. כשמדובר באירוע מוחי, באוטם, בטראומה מרובת מערכות או בסיבוך לידה, המרחק בין קריית שמונה או הגולן לבין מרכז-על אינו רקע לסיפור - הוא חלק מהעובדות. חוות הדעת חייבת להתמודד ישירות עם השאלה מה היה קורה אילו ההעברה הייתה מוקדמת בשעה.

לצפון גם ייחוד מוסדי שאין לו מקבילה בישראל. שלושה בתי חולים בנצרת - האנגלי, הצרפתי והאיטלקי - הוקמו במאה התשע-עשרה בידי מסדרים וארגוני מיסיון, והם מוכרים כבתי חולים ציבוריים בבעלות פרטית. הנתבע שם אינו המדינה ואינו קופה, אלא ישות עמותית עם ניהול, מבטח ונהלי ארכיון משלה. מי שלא עבד מולם מגלה את זה רק כשהוא מנסה להוציא תיק רפואי.

הרובד השלישי אנושי. חלק גדול מאוכלוסיית המחוז דוברת ערבית, ובכפרים הדרוזיים בכרמל ובגולן החלטות רפואיות מתקבלות פעמים רבות במעגל משפחתי רחב. טופס הסכמה מדעת שנחתם בעברית בידי מטופלת שהעברית שלה שימושית אך לא רפואית הוא סוגיה שחוזרת כאן שוב ושוב. בניית כרונולוגיה מדויקת מחייבת לגבות עדות בערבית, ישירות ולא דרך מתורגמן. ולזה מצטרפת גאוגרפיה שיפוטית: המחוזי בנצרת הוא הערכאה המחוזית היחידה לצפון כולו, והמרחקים אליו הם מהגדולים בישראל.

תיק כזה שוחק עורך דין שיושב במרכז. שלוש נסיעות לנצרת, ביקור אצל לקוח שאינו נייד, ושליפת רשומת לידה מארכיון פיזי בבית חולים פריפריאלי - לעיתים שנים רבות אחרי, מפני שבתביעת קטין ההתיישנות נספרת מגיל 18. במקום להחזיק בתיק ולנהל אותו מרחוק, העבירו אותו הלאה. ההסכם ב-LegalexAi נחתם לפני שהקולגה נכנס לתיק, קובע את שכר הפניה (מה שנהוג לכנות "השליש"), ומשאיר אתכם מעודכנים לאורך כל הדרך.